נכון הדבר כי טחורים עשויים לחלוף ללא טיפול, אך הם עשויים להוות בעיה כרונית ומתמשכת. שינוי סגנון החיים, למשל על ידי צריכת
הטרשה במקום ניתוח
ידוע כי טחורים פנימיים שאינם מטופלים וממשיכים לדמם עשויים להיעשות בולטים יותר, כואבים ורופפים (יוצאים ממקומם הטבעי, בדופנות פי הטבעת). כאשר מדובר בטחורים בדרגה מתקדמת, שהם מציקים ומטרידים יותר ומלווים עם הפרשות וריח אופייני לא נעים, פרקטיקה של טיפול לא שמרני יכולה להוביל לניתוח. אולם, כאשר רוצים פתרון חלופי, ללא כריתה בדרך שנקראת טיפול שמרני, ניתן לבצע את מה שנקרא בשם הטרשה. הרעיון בגדול הוא להוביל להרס הרקמה הנגועה, בהליך לא פולשני.
מה עושים במהלך ההטרשה?
בהטרשה מבצע הרופא הזרקה של חומר פעיל לנקודת החיבור בין הטחורים לבין קירות פי הטבעת או קירות המעי בחלק פנימי יותר. חומר זה פועל על הטחורים כסוג של גורם מנוון. בתוך מספר שבועות החומר שהוזרק מביא לירידה מאוד משמעותית בגודלם של הטחורים, התקשחות של הרקמה וניוון של קצוות העצבים המעצבבים את המקום (אותם עצבים שגורמים לכאב האופייני). הצלחת הטיפול נמדדת בכך שהנפיחות הכואבת מתבטלת, רקמה צלקתית נוקשה יותר ולא רגישה מחליפה את הבליטה. בעקבות הטיפול כבר לא סובלים מהפרשות, נעלמים הריחות הלא נעימים וכך גם הכאבים.
האם הטרשה עצמה כואבת?
האם הטרשה פותרת לתמיד את בעיית הטחורים?
עניין נוסף שחשוב לדעת זה האם הטרשה שמה סוף לטחורים. מכיוון שמדובר בטיפול נקודתי, לא ניתן להבטיח כי הטרשה תפתור לחלוטין את בעיית הטחורים. יחד עם זאת, הרבה מטופלים אכן נפטרים מבעיה כאובה ולא נעימה זאת, לצמיתות או לתקופה ממושכת. יש לציין שגם טיפול פולשני, כלומר ניתוח, לא יכול להבטיח שהבעיה תיפטר לצמיתות. אך כן ניתן לצפות להטבה משמעותית ולרב ארוכת טווח. לאחר סקלרותרפיה הטחורים שטופלו לרוב לא יחזרו ואם הבעיה תצוץ ברקמה סמוכה, ניתן יהיה לבצע טיפול בטכניקות שונות – אם באמצעות קשירה, אם באמצעות הזרקה ואם באמצעות שיטה אחרת כגון צריבה בלייזר.